תוכן

יב) והנה באותיות אלו, משותפת הנפש, הם תגין, והיא מאימא, כי אין הנפש נכנסת בחומר, רק אחר שנזרע שהוא במעי אמא. אך אבא, לא נתן בה רק החומר הכ"ב אתוון, שהם העצמות, אך בהכרח היה בתוכה הבל דגרמי, הנז' פ' שלח דף קס"ט, כי ודאי טפת אבא לא היה רק חומר יבש, רק קצת חיות בתוכה, הנקרא הבל דגרמי, והם סוד הש"ך ניצוצין, דנפקי מחכמה, דהיינו אבא, כנודע אצלינו. כי זה הוא מחובר חיבור גמור בעצמות אחר המיתה. אך הנפש שהוא מצד אמא, חופפת עליהם מלמעלה, בסוד ונפשו עליו תאבל, עליו דייקא, כי כמו כשהזריע (נ"א שמזרע) אבא, יצא חומר עם הבל דגרמי משותף יחד, (לכן לא נפרדין לעולם ל"ג) כן לעולם אינן נפרדין. אך הנפש באה אח"כ מאמא, וחופפת על ההבל, ואז בבטן אשה נכנסת הנפש בט' חדשים מעט מעט, וכשנגמר, נולד. לכן גם אחר מיתה חופפת על עצמות, ולא בתוכם, כמו הבל דגרמי, דאשתאר בחבורא גו גרמאי, כנזכר בפ' שלח דקס"ט. ואע"פ שבדף ק"ע אמר זה על הנפש, הכוונה הוא על הבל דגרמי, וע"ש.